החלטה בתיק ת"א 13375-12-12

1. מונחת לפניי בקשה לסילוק על הסף כלפי נתבעים 1,2,3,5,6 (להלן: " המבקשים") מחמת התיישנות, שיהוי, העדר עילה ויריבות.

2. לטענת המבקשים יש לדחות את התביעה בנוגע לנכסים בג'רארד ובקווין מחמת התיישנות. המבקשים העלו את הטענה בכתב ההגנה אלא שהמשיבים לא ענו על כך בכתב תשובה. המשיבים אינם מבחינים בכתב התביעה בין הסכמים שונים הנוגעים לנכסים שונים וטוענים באופן גורף לביטולם וכן באופן גורף לקבלת סעדי התביעה. על פי כתב התביעה העובדות הדרושות, המהוות בסיס לתביעה היו בידיעת המשיבים בתחילת שנת 2005, המועד בו הופסקו התשואות וכבר אז יכלו להגיש תביעה (ראו פירוט בסעיף 17 לבקשה). יש לקבל את טענת ההתיישנות בין היתר משיקול ראייתי, לא ניתן לצפות מבעל דין כי ישמור על הראיות והמסמכים שברשותו עד אין קץ.

3. לחילופין, טוענים המבקשים כי יש לדחות את התביעה בנוגע לנכסים בקווין ובג'רארד מחמת שיהוי דיוני וראייתי. השתהות המשיבים מעידה על זניחת טענותיהם בקשר לנכסים אלו שכן בחרו להמיר את הנכסים בנכס חלופי מבלי שנדרשו בתשלום בגין ההמרה ומבלי שעלו טענותיהם במועד ההמרה או זמן סביר לאחריה. שיהוי רב בהגשת התביעה פוגע באינטרס ההסתמכות של המבקשים ובסיכויי הגנתם שהרי כיום מלאכת ארגון ההגנה תהיה קשה במיוחד ויתכן אף בלתי אפשרית בכל הנוגע לאיתור הראיות. במקרה זה גובר אינטרס המבקשים על אינטרס המשיבים.

4. עוד מוסיפים המבקשים וטוענים כי יש לדחות את התביעה בנוגע לנכסים ג'רארד וקווין בשל הסכמת המשיבים להמירם בנכס חלופי. המשיבים אישרו בכתב התביעה כי התקשרו בהסכם שותפות בו למעשה קיימת הסכמה על הפרטים המהותיים של העסקה. הסכם השותפות נחתם מספר חודשים לאחר שביקשו המשיבים להמיר את השקעתם כך שהיה ברשותם זמן רב לערוך כל בירור. המשיבים הסכימו להעביר את זכויותיהם לנכס בברינגטון לפיכך מכללא ובהתנהגות ויתרו על טענותיהם ועל זכויותיהם בקשר לנכסים בג'רארד ובקווין. שכן כפי שהם עצמם טוענים נאמר להם שנוכח הקושי הכרוך בעלויות והשגת אישורים לא ניתן להמשיך במיזם ועל כן זכויותיהם בנכסים מומרים לנכס אחר. בכך באופן משתמע זנחו המשיבים כל טענה נגד המבקשים בכל הנוגע לנכסים בג'רארד ובקווין ובוודאי זנחו כל טענה או תביעה נגד המבקשות 5-6.

5. סיבה נוספת שלטענת המבקשים יש לסלק את התביעה על הסף היא העדר עילה ויריבות כלפי המבקשת 1 שכן הסעדים המבוקשים הינם ביטול הסכמי השיווק והשותפות והשבת כספי השקעת המשיבים. סעדים אלה מבוקשים תוך ייחוס העילות והסעדים באופן סתמי וכוללני ללא התייחסות לכל משיב ומשיב. המבקשת 1 אינה צד להסכמי השיתוף שאת ביטולם מבוקש. מכח הסכמי השיווק שנחתמו בקשר לנכס בג'רארד וקווין שולמו ע"י המשיבים עמלות שיווק ורק אותן יוכלו המשיבים לקבל אם יוכיחו תביעתם. בהתאם להוראות הסכמי השיווק, אישרו המשיבים כי אין בהתקשרות בינם לבין המבקשת 1 כדי להטיל עליה או לייחס לה אחריות ו/או התחייבות.

6. לסיום טוענים המבקשים כי יש לסלק את התביעה על הסף גם בשל היעדר עילה ויריבות כלפי המבקשים 2 ו-3 שכן הסכמי השיתוף שלביטולם טוענים נחתמו אל מול החברה היזמית. המבקשים 2 ו-3 אינם צד להסכמים לרבות הסכמי השיווק. מכיוון שטענות המשיבים נוגעות לביטול  הסכמים הרי מובן כי עליהן להיות מופנים רק למי שהוא צד לאותם הסכמים ולא מבקשים 2 ו-3 שמעולם לא התקשרו עם מי מהמשיבים אישית. המשיבים אינם מבחינים בין הטענות המופנות למבקש 2 לטענות המופנות למבקש 3. המבקשים 2-3 לא נטלו כל מחויבות אישית כלפי המשיבים ולא קיבלו דבר שניתן לחייבם להשיב. המבקשת 1 היא זו שהתקשרה עם המשיבים בהסכמי השיווק וכל התחייבות שניתנה למשיבים, אם ניתנה, ניתנה ע"י המבקשת 1. המשיבים לא הצביעו על מסכת עובדתית הקושרת את המבקשים 2-3 במישרין לעילות התביעה והסעדים המבוקשים. לגישת המבקשים, יש לסלק את התביעה על הסף בשל העדר יריבות גם כלפי המבקשות 5 ו-6 שכן הינן חברות הנכס המשמשות כחברות נאמנות שהחזיקו בנאמנות את זכויות המשקיעים לרבות המשיבים בכנס בהתאם לתנאי הסכם השיתוף. למעשה המשיבים תובעים את עצמם בתובעם את הגוף שנוצר בעבורם ולמענם.

7. המשיבים הודפים את הבקשה. לטענתם דין טענת ההתיישנות, דין טענת השיהוי ודין הטענה לסילוק על הסף כלפי המבקשות 5 ו-6 להדחות שכן לא נטענו בכתב ההגנה. נוסף על כך, חל בענייננו סעיף 7 ל חוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 (להלן: " חוק ההתיישנות") הקובע כי כאשר עילת התובענה הינה תרמית או הונאה תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה לתובע התרמית או ההונאה. למשיבים לא היתה ידיעה ממשית בשנת 2005 הניתנת להוכחה בראיות בביהמ"ש לפני שנת 2009 ו-2010 וגם אז הידיעה היתה ב"שלבים" (ראו את סעיפי כתב התביעה אליהם מפנים המשיבים). מסיבה זו גם אין כלל שיהוי. זאת ועוד, לא הוכח וגם לא נטען בבקשה כי עקב השיהוי הנטען הורע מצב המבקשים. מה גם ולא צורף תצהיר הגם וטענת שיהוי אמורה להיתמך בתצהיר.

8. לגישת המשיבים, אין טענת ויתור על זכויות תקפה שכן למשיבים נודע על התרמית או ההונאה זמן רב לאחר המרת הנכסים בשנת 2007. בעת המרת הנכסים לא ידעו המשיבים את העובדות הרלוונטיות לאשורן. בסעיפים 28-39 מפורטות טענות עובדתיות שונות לרבות לזהות האינטרסים הכלכליים, פערי מחירים מופרזים, תשואות שתשלומן הופסק ללא סיבה אמיתית ואי המצאת דוחות כספיים.  מכאן שטענות המבקשים  בדבר זניחת הטענות אין להן על מה לסמוך.

9. המשיבים מכחישים את הטענה להעדר עילת תביעה ויריבות כנגד המבקשת 1. המבקשת 1 טוענת בעצמה כי ישנה אפשרות שיפסק לחובתה החזר כספי בגובה עמלות השיווק ששולמו לה ודי בכך על מנת שלא למחוק את התביעה. כמו כן, כאמור בכתב התביעה, למבקשת 1 אחריות בדין מכח מצגי שווא, מרמה, הטעיה, חוסר תו"ל, רשלנות, אי גילוי, הנזק שנגרם למשיבים והרמת מסך שכן המבקשת 1 היא חלק מאשכול חברות. לגבי הטענה בדבר סעיף הפטור מאחריות, מכח עיקרון תום הלב אין לאכוף סעיף זה מאחר שהתנהגות המבקשת 1 והעובדה שנעשתה מערכת הסכמים המעניקה חסינות מתביעות בישראל כנגד המבקשים כולם ובקשר לדמי רכישת הזכויות כאשר המבקשים כולם הסתירו את זהות האינטרסים בניהם מהווה הפרת חובת תוה"ל שבגינה אין לאפשר למפר החובה להשתמש בסעיף הגבלת האחריות. נוכח התוצאות הדרקוניות של סעיף הגבלת האחריות אין לאכוף אותו.

10. המשיבים גם דוחים את הטענה להעדר עילה והעדר יריבות כנגד המבקשים 2 ו-3. לשיטתם, לאור הפסיקה (ראו בתגובה) וכאשר המבקש 2 הינו גם בעלים וגם דירקטור בכל ארבעת החברות ברי שאין לבקשה על מה לסמוך וזאת למרות העדר חתימתו של המבקש 2 על ההסכמים או אי השתתפותו במו"מ או הטענה שלא קיבל דבר באופן אישי - אין באלו כדי לפגוע ביכולת ביהמ"ש לחייבו אישית הן מכח הדין הכללי והן מכח דיני הרמת מסך. לגבי המבקש 3 הרי שנכח הוא פיזית בפגישות עם כל אחד מהמשיבים, עמד מאחורי המצגים וההבטחות, ניהל מו"מ בקשר עם התשלום, קיבל לידיו תשלומים והיה מעורב אישית ברכישת הנכסים ואף להמרתם מאוחר יותר בנכסים אחרים. ידוע למשיבים כי משנת 2009 המבקש 3 הוא הבעלים היחיד של חברת היזום הקנדית.

11. זאת ועוד, המשיבים טוענים כי אין מניעה לתבוע את המבקשות 5 ו-6 אשר אמורות להיות נאמנות להם וזאת למרות המרת הנכסים שכן היו שותפות להטעייתם. ככתוב בכתב התביעה, חברות הנאמנות היו שונות מנכס לנכס אך תמיד בשליטת המבקשים בהתאם להסכם השותפות. קיימת זהות אינטרסים כלכליים כמו גם שליטה הנוגעת לחברות הנאמנות. חברות הנאמנות הפרו את חובתן כלפי המשיבים לפעול בהגינות וזהירות לגילוי כל הפרטים הרלוונטיים לעסקאות, לגילוי וניגוד העניינים המובנה הגלום בצידם.   

12. בתשובה לתגובה חוזרים המבקשים על עיקר טענותיהם ומוסיפים כי המשיבים לא עמדו בנטל הרובץ עליהם להוכיח שבענייננו חל סעיף 7 לחוק ההתיישנות המהווה חריג המאריך את תקופת ההתיישנות. המשיבים לא הניחו תשתית עובדתית רלוונטית המבססת את הטענות ובלעדיה לא התגבש כוח תביעה מהותי. כוח כזה התגבש כבר בשנת 2005, כאמור. המשיבים לא נימקו מדוע המידע שלכאורה נתגלה להם בשנת 2009 ושנת 2010 מנע מהם הגשת תביעה עוד בשנת 2005 בגין הנכסים בג'רארד ובקווין; לעניין השיהוי, אף אם נסכים לצורך הדוגמא כי המשיבים גילו את התרמית רק בשנת 2009 לא ברור מדוע המתינו הם עד שנת 2012 להגיש תביעתם. אין יסוד לטענות המשיבים ביחס לסעיפים מכח דיני הרמת מסך לגבי מבקשים 2 ו-3. ביהמ"ש אינו רשאי מכח סעיף 6 לחוק החברות להרים מסך מעל חברה זרה כדוגמת המבקשות 5 ו-6.

דיון והכרעה

13. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה סבורה אני כי דינה להדחות, כפי שיפורט להלן.

14. סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות בשאינו מקרקעין עומדת על 7 שנים. סעיף 7 לחוק ההתיישנות קובע שאם עילת התובענה היא תרמית או הונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום בו נודעה התרמית או ההונאה. סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע שאם נעלמו מהתובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שאינן תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלו. לגבי התרמית הנזכרת בסעיף 7 לחוק ההתיישנות, אזי תקנה 78 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 קובעת שמקום שנטענת בין השאר טענת תרמית, יש לפרש פרטים ותאריכים בכתבי הטענות.

15. יאמר מיד, טענת ההתיישנות עלתה בכתב ההגנה (ראו למשל סעיפים 6 - 8) אם כי פורטה בצורה מצומצמת; בכתב התביעה פירטו המשיבים את עילת המרמה ובכלל זה כי המשווק הוא גם בעצם היזם או בעל אינטרסים כלכליים משמעותיים בו; קיימת זהות בעלויות ואינטרסים בין המבקשים; פערי מחירים מופרזים; תשלום התשואה נפסק ללא סיבה אמיתית; מערך ההוצאות וההכנסות של המבקשים הוסתר והזכויות שנמכרו למשיבים מפוקפקות. בסעיף 28 לכתב התביעה טענו המשיבים: " גילויי המרמה של הנתבעים... נתגלו טיפין טיפין ע"י התובעים במהלך שנת 2009 ו-2010 שאז הבינו (בשלבים) כי הם רומו ע"י הנתבעים." המבקשים חולקים על כך וטוענים שכח התביעה המהותי נוצר עוד קודם וכי המשיבים לא נימקו מדוע המידע שלכאורה נתגלה להם בשנת 2009-2010 מנע מהם הגשת תביעה בשנת 2005. לטעמי, מועד גילוי המרמה והשאלה האם די היה באינפורמציה שהיתה בידי המשיבים בשנת 2005 להגשת תביעה הינן שאלות עובדתיות שיש צורך ללבן בראיות ולפיכך טענת ההתיישנות תשמר למבקשים לשלב הסיכומים. טענת השיהוי תשמר גם היא לשלב הסיכומים שכן לאחר שיקבע המועד ממנו יש למנות את תקופת ההתיישנות ניתן יהא להגיע למסקנה האם היה בתקופה שחלפה עד להגשת התביעה שיהוי, אם לאו.

16. אפנה כעת לטענת המבקשים הנוגעת להמרת הזכויות כויתור על טענות המשיבים. כידוע, מחיקת תביעה או דחייתה על הסף הם בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ופתרון ענייני של המחלוקות לגופו הינו עדיף ( ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין פד"י מ(2) 448, 671). עם זאת, כאשר משתכנע ביהמ"ש שגם אם יוכיח התובע את כל טענותיו המפורטות בכתב התביעה דין התביעה להדחות אזי אין מקום לבזבז זמן שיפוטי ולגרום להוצאות הצדדים בניהול משפט אשר תוצאותיו ידועות מראש. לפיכך, לא מצאתי מקום להיעתר לסעד הקיצוני המבוקש של סילוק התביעה לאור המרת הזכויות. המדובר בהתנהגות שכל צד עשוי לפרש אחרת את משמעותה. יש גם צורך לבדוק מה היה ידוע למשיבים באותה נקודה. אולם מכל מקום, אין בכך להוות עילה לסילוק על הסף וגם טענה זו תשמר להמשך.

17. הנני דוחה את הטענות בעניין היעדר עילה והעדר יריבות. באשר למבקשת 1, בבקשה טוענים המבקשים כי ישנה אפשרות שיפסק לחובת המבקשת 1 החזר כספי בגובה עמלות השיווק ששולמו (סעיף 44 לבקשה) - די בכך כדי לדחות את הטענה. זאת ועוד, על פי כתב התביעה (בין היתר) המבקשת 1 היתה צד לחוזים בגין עסקאות " שכל כולן הונאה, תרמית, הטעיה ואחיזת עיניים" (סעיף 1 לכתב התביעה). בנוסף נטען כי האינטרסים הכלכליים שלה ושל החברה הקנדית זהים (סעיף 8). תניית הויתור הנטענת תידון במהלך ההליך במסגרת הדיון במלוא התמונה העולה מכתב התביעה; באשר למבקש 2, על פי כתב התביעה אחראי הוא לכל העסקאות והוא זה שהגה, יזם וביצע אותן, הציג מצג שווא, הטעה והסתיר עובדות (ראו למשל סעיפים 2, 3, 4, 31 ו-32 לכתב התביעה); באשר למבקש 3, על פי כתב התביעה נכח הוא פיזית בפגישות עם המשיבים, עמד מאחורי המצגים וההבטחות למשיבים, ניהל מו"מ, קיבל תשלומים והיה מעורב אישית ברכישות ובהמרת הנכסים (ראו למשל סעיפים 3, 31 ו-32 לכתב התביעה); באשר למבקשות 5-6 נטען בכתב התביעה כי חתומות הן על הסכם השותפות וכי קיימת זהות אינטרסים כלכליים כמו גם שליטה בין המשיבה 1 ומשיבות 5-6 או מי מהן (סעיף 8 לכתב התביעה). במהלך ההליך יתברר האם יש ממש בטענות המשיבים וככל שהתשובה לכך חיובית מהי מידת מעורבות כל נתבע ונתבע. אולם אין מקום בשלב זה למחוק מי מהם.

לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית. בחרתי שלא לעשות צו להוצאות בשלב זה, בין היתר נוכח העובדה שחלק מטענות הסף שהועלו לא נדחו לגופן אלא יהיה צורך ללבנן בראיות. אתחשב בהוצאות הבקשה בעת פסיקת הוצאות ההליך בכללותו, בין היתר על פי התוצאות.